עד כמה ילדים ונוער מתחברים לדמיון מודרך?
יש הורים ששואלים אותי: "עד כמה הילדים מתחברים לדמיון המודרך ובאמת מצליחים לדמיין?
התשובה שלי היא תמיד: מהר. ילדים עפים עם הדמיון שלהם מהר מאוד. לילדים קל לחשוב על משהו ולראות אותו, לצפות בסרט ולחשוב שאולי יום אחד הם עצמם יהיו הכוכב של הסרט הזה בעתיד. קל להם לחלום על חדי קרן, גיבורי על, להתחבר לדמויות בסרטים מצויירים…
ולמה? למה לילדים קל כל כך להתחבר לדמיון שלהם? למה קל להם לזרום עם הדמיון המודרך? רמז: יש לזה קשר ללידה…
אז למה לצעירים קל כל כך לדמיין, בעצם?
ככל שאנחנו יותר צעירים, יש לנו פחות חומות ומגננות. אנחנו נולדים דף חלק ולאט לאט לומדים.. אנחנו פתוחים להתנסויות, לחוויות, ללמידה. התודעה שלנו פתוחה לאינסוף האפשרויות שמחכות לנו שם בחוץ. אנחנו נקיים וחפים ממליוני מטענים, נסיונות חיים, אכזבות וכשלונות שנצברים במהלך החיים. אנחנו דף נקי, לבן, דף חלק. וכן, ככל שהחיים קורים – אנחנו אוספים אמונות טובות יותר או טובות פחות, אנחנו מתרגלים או מאמצים הרגלים, עד שהם הופכים לטבע שני שלנו, ולא תמיד אנחנו אוהבים את עצמנו כך. אנחנו סופגים חלק מהאמונות של ההורים שלנו, חלק מדפוסי החשיבה שלנו, והמעשים שלנו. המוח שלנו אוסף במודע או בתת המודע את כל הזכרונות, את כל אותן מילים את האמונות – וביחד עם נסיום החיין אנחנו מתעצבים ומעצבים את האישיות שלנו.
לדמיין זה קצת כמו לשחק בכאילו, או אם תרצו – מה יקרה אם…?
אני מוצאת את עצמי, לפעמים, מתקשה לזכור כמה קל ופשוט היה לי לדמיין כשהייתי ילדה…ואתם?
ואז אני מתבוננת בילדים שלנו… כל כך טבעי להם לשחק ב"כאילו". כל כך קל להם לדמיין שהם הגננת/הקטר/המכונית/המהנדס/הרופאה… אחר כך גדלים עוד קצת וממשיכים לחלום, לחכות ליום ההולדת הבא, ההתאהבות הראשונה, הניצחון במשחק המחשב. כל פעם התרגשות ומטרה חדשה, בכלל בלי להיות מודעים. אבל לפעמים היכולת הזו לדמיין לוקחת אותם גם למקומות פחות נעימים.. ושם בדיוק התפקיד שלנו, ההורים, להתערב ולעזור להם, לתת הכוונה. ממש כמו המשחק מה יקרה אם… מה יקרה אם ממש תצליח במבחן אחרי שהשקעת ולמדת? מה יקרה אם הבחור הזה הולך אבל יבוא אחר שיהפוך אתך מאושרת יותר?
מתי בפעם האחרונה התחברת לילד/ה שבתוכך וזה העלה לך חיוך?
אני אשתף אתכם במשחק שאנחנו משחקים בבית, בעיקר בגילאים הצעירים. קוראים למשחק: קרה לי משהו מוזר היום… והילדים שלנו מאוד אוהבים "לשחק" בזה: "אמא, אבא מה היה לכם מוזר היום?" ואז אנחנו ממציאים להם תקריות ומוזרויות שכאילו קרו לנו היום… והאמת? בהתחלה לא תמיד שיתפנו פעולה. האוטומט שלנו אומר לנו שלא קרה שום דבר מוזר ודי. אבל ערב אחד, במבט מהצד חייכתי. הקשבתי לבעלי עם הסיפור המוזר שהוא המציא וחייכתי. חיוך פנימי וחיוך חיצוני.
זה בריא לנו, כן דווקא לנו המבוגרים, לשמור על הדמיון. הדמיון נולד איתנו ועם הזמן התבגרנו, לימדו אותנו אחרת, נכנסנו למרוץ של החיים, למדנו שעלינו לקחת אחריות כמבוגרים – עד שדחקנו אותו הצידה. את הדמיון. כל פעם קצת.. והדמיון הוא בעצם החלומות שלנו, השאיפות, התקוות, הדברים המשמחים והמעצימים שלנו.
עכשיו זה הזמן הטוב ביותר – ככל שהילדים שלך צעירים עדיין, לשתול אמונות מקדמות ולעוף על כנפי הדמיון, ליצור מציאות וחיים טובים יותר! להתמודד עם פחדים וחרדות, לחזק בט
אבל הילדים שלנו עדיין ילדים (גם בגיל ההתבגרות, אל תטעו גם אם זה מגיע מוקדם יותר היום), הם עדיין לא המבוגרים האחראיים, הם עדיין לא אימצו את הדפוס של הדחקת הדמיון.. וזו בדיוק גם הסיבה שלילדים – עדיין קל להתחבר לדמיון. הם פשוט נולדים עם זה. כולנו נולדנו עם זה. יכול להיות שדמיינו חבר דמיוני שעוזר לנו לשמוח ולא להרגיש לבד, אולי דמיינו שאנחנו גדולים ונהיים הורים (אופס זה קרה)….
דקה אחת ביום לעוף על כנפי הדמיון
אז קחו לכם דקה ביום. הכי אני ממליצה בבוקר מייד כשמתעוררים, או לפני השינה. אבל גם במשרד זה יכול לעבוד(רק לא בנהיגה…) – עצמו עיניים ורחפו על כנפי הדמיון למחוזות שאתם חפצים בהם. זה שומר על הנעורים שלנו. משמר את הרוח הצעירה והחיה שבתוכנו. ולפעמים, אם מתמידים, מביא אלינו חלק מהדברים שאנחנו ממש ממש רוצים.
ואם אתם הורים ויש לכם ילדים קטנים שבאים אליכם למיטה בבוקר לפני שאתם מספיקים להתעורר, תחלמו איתם בקול. שתפו אותם בדמיון הטוב שלכם לעתיד, תכניסו גם אותם לדמיין אתכם, תנו להם אפשרות להוסיף עוד פרטים לחלומות …
אף פעם אל תפסיקו לחלום, והמשיכו לעודד את ילדיכם!
תהיו מופתעים לגלות כמה מהר הילדים שלכם לא רק עפים על כנפי הדמיון, אלא גם כמה הם סוחפים אותנו ומכניסים שמחה ותקווה נוספת לחיינו. סך הכל, זה באמת קל. רק מקשיבים להנחיות, נרדמים איתן ונותנים למוח הלא מודע שלנו לעשות את העבודה עבורנו. טוב, לפעמים בהתחלה צריך להתאמן. וכן – מומלץ להאזים לכל דמיון מודרך במשך 21 יום ברצף. למה? כי אז זה מוטמע, זה הופך להרגל מודע-לא מודע שלנו, לחבר טוב קרוב שנמצא אי שם במאגרי המוח שלנו ויפעל למען טובתנו הגבוהה ביותר כדי לעזור לנו באמת לשנות אמונות, להאמין בעצמנו ולחיות חיים טובים, חיים מאושרים, חיים של מימוש עצמי ומימוש הפוטנציאל האינסופי שלנו.
דמיון מוצלח!