8:00 בבוקר, יוצאת לעבודה
כל בוקר, בשעה 8:00 בדיוק, היא יוצאת מהבית ונכנסת למכונית שלה. דנה עובדת באותו מקום עבודה כבר 14 שנים, דבר מווערך בימינו. דנה שומרת על השיגרה שלה בהתמדה: היא נוסעת באותה הדרך למקום עבודתה, מגיעה כמעט תמיד באותה השעה. מה הסיכוי שדנה תגיע למקום אחר? מה הסיכוי שתראה היום נופים אחרים או את הים? מתי יגיע היום שבו תספיק…
דנה תגיע כמו כל יום למקום עבודתה. היא קצת שחוקה, עייפה אולי אפילו מתוסכלת לעיתים, חסרת תקווה, תשוקה או ביטחון עצמי, היא בהרגל שלה. היא נוסעת על אוטומט, עושה את כל הפעולות הנדרשות, את כל מה שהיא מכירה. היא שכחה ש…
רגע אחד מביטה על הפחד, שוקלת צעדיי
לפעמים אפשר פשוט לעצור ולחשוב – מכאן לאן? איך אני יכולה להכניס הקלה או בטחון לחיי? מאין אוכל להכניס עניין, לקבל השראה או משהו דומה, שמחה. לחזק את הביטחון העצמי שלי ולהעיז, אולי. איך אני יכולה להתגבר על הפחד – הפחד לאבד מקום עבודה, הפחד שלא יאהבו אותי, הפחד שלא אוכל לספק לילדיי את צרכיהם, הפחד שלהם שאני לא מתפנה לעזור להם להתגבר עליו…
לפעמים כל מה שצריך זה לעצור. לעצור את האוטומט שלנו כדי לבדוק לאן אני רוצה להכניס אור.
לעצור ולראות עוד אפשרויות-כי הן כאן, תמיד
אולי כשדנה תעצור, יעלו לה רעיונות חדשים. אולי היא תבין שעליה לקחת חופשה, אולי להחליף עבודה, אולי יום בשבוע לעצור בדרך מול הים לקחת חצי שעה לעצמה. יכול להיות שדנה תחליט לחזור יום אחד יותר מוקדם כדי להיות עם משפחתה ולעזור לילדים שלה להתמודד עם קשיים, אתגרים, להפחית מתחים ופחדים.אולי להקשיב יותר למוזיקה שתכניס שמחה לחייה…
יש אינסוף אפשרויות ודרכים חדשות, נכון? ומה שיפה זה שהן תמיד כאן, אנחנו רק צריכים לעצור ולראות אותן.
לעשות משהו חדש. כוח ההרגל המתחדש
כשמשהו לא עובד לנו מספיק טוב בחיים זה הזמן לעצור ולעשות את זה קצת אחרת. לאמץ הרגל או דרך פעולה שונה. לדוגמא, אם כל פעם כשאני מטגנת בצל על להבה מסויימת הוא נשרף …אז אולי הגיע הזמן לטגן במחבת אחר, או בלהבה אחרת, או לשים לב מה אני עושה בזמן הזה…עוד דוגמא יכולה להיות אם אני כאמא, למרות כל החיזוקים החיוביים והעידוד שאני נותנת לילדה שלי – עדיי אני לא מצליחה לחזק את הביטחון העצמי של הילדה שלי – אני אפנה למישהו מקצועי, כי פתאום אני מבינה שזה לא עבד. רק מעצם העצירה וההתבוננות – להוסיף התכווננות למשהו חדש. אולי אפילו להפוך אותו להרגל..
אתם מבינים, כשאנחנו כל כך הרבה זמן פועלים על אוטומט – פתאום שבירת הדפוס הזה פותח לנו אפשרויות חדשות ואפשר להחליף הרגל לא מקדם בהרגל חדש, טוב יותר. ואם גם הוא לא יעבוד אחרי שנתנו לו צ'אנס? נעבור להרגל אחר. בדיוק. זה העניין כולו.
לפעמים עצירה מהמירוץ, יכולה להכניס לחיים שלנו הקלה, שמחה, אוויר לנשימה
אז כרגע- המח של דנה עובד פשוט על אוטומט. כמו הנסיעה. כמו ההרגל והשעה. הרגלים הם ממש לא דבר רע, להיפך – הם מפשטים את החיים. ויחד עם זאת, לפעמים העצירה שלהם – יכולה לקחת אותנו למקומות מופלאים.
החיים שלנו עמוסים, מאתגרים. הקצב גבוה ויש כל כך הרבה מה להספיק ולהשיג. לפעמים נדמה שאנחנו בתוך מרוץ. ודווקא בגלל זה, כל כך חשוב לעצור לפעמים, לנשום, לקחת יום חופש או שעה לעצמך. לעצור ולחשוב מה יכול להכניס יותר שמחה והקלה לחיי? לחיי המשפחה שלי? אולי זה ספר, או טיול, אולי לשבת מול הים או להקשיב למוזיקה שאוהבים, אולי ללמוד משהו חדש או… אינסוף אפשרויות, נכון?
אז.. מתי בפעם האחרונה עצרת לרגע מהמרוץ הזה של החיים וחשבת לעצמך שאולי אפשר להכניס קצת כיף, קלילות, הטבה, התקדמות – או כל דבר שיעלה את השימחה?
ואולי ברגעים אלו ממש זה הזמן שלך? בהצלחה!